חודש תשיעי, מחכה לסימן שהלידה מתקרבת, מלבד כבדות וכאבי מחזור חלשים, לא הרגשתי את הדבר האמיתי..
שבוע 39+2 קמתי בבוקר עם תחושה של שפעת.. חום, צמרמורות, כאבי שרירים, דופק גבוה, ותחושה כללית רעה מאוד, ובנוסף, הבחנתי בירידה בתנועות העובר. עשיתי בדיקת קורונה ביתית, שיצאה שלילית..
אז התקשרנו למוקד אחיות של מכבי, ובגלל שמצב בריאותי שכזה מסכן את העובר, הזמינו לי אמבולנס ומשם אני עושה את דרכי לבית החולים תל השומר, שם ניסו לאזן את המצב שלי, ועשו כמובן גם בדיקת קורונה, שהפעם יצאה חיובית.. היי אומיקרון..
מה שכל כך הקפדתי לשמור מפניו הכה בי, “רק לא ללדת עם קורונה”, לא כל כך עזר לי, ובסוף נדבקתי, והכי מעניין שזה כנראה היה ממחלים שבדיוק סיים בידוד..
לא משנה, הכל לטובה,
נכנסת לחדר לידה קורונה - חדר לידה מבודד, מתייחסים אליך באופן מיוחד, ומקפידים על הנחיות משרד הבריאות, עם מיילד חביב ומצחיק בשם אמיר, שלא התרגש במיוחד מהקורונה ולא גרם לי להרגיש מצורעת, שזה בכלל יתרון גדול.
הלידה לא מתקדמת במשך יומיים, כולל זירוז בלון,
אך המצב הבריאותי התייצב! תודה לאל.
אז חוזרת הביתה, אבל עם תחושה לא טובה.. שהייתי צריכה להישאר שם.
קמים בבוקר ונוסעים שוב לבית החולים, והפעם, בהבנה שאני יולדת ולא משנה מה!
אחרי כמה שעות הגיעו לבדוק אותי.. וראו שאין מיי שפיר כמעט בכלל.
מפה לחדר הלידה, כי השילייה זקנה, לא מזינה כבר את התינוקת כמו שצריך, התינוקת בריאה וצריכה לצאת בהקדם.
בחרתי לא להתחיל עם אפידורל, פיטוצין לא קידם את הלידה, עדיין עומדת על פתיחה 2.5, אבל התינוקת חייבת לצאת!
לקחתי החלטה לנהל את הלידה בעצמי, ביקשתי אפידורל, מתוך הבנה שזה הדבר הנכון בשבילנו, יחד עם מנה גדולה של פיטוצין, הכל כדי להוציא את התינוקת בריאה, שלמה ובהקדם!
קיבלתי מה שביקשתי, מרגישה סבבה לגמריי, הרגליים זזות אבל לא מרגישה כאב, מעולה!
בוחרת לנוח ולצבור כוחות לקראת הלידה = בינג' מניפסט בלפטופ עד שנרדמת.
מתעוררת מכאבי צירים, מעירה את מאיר בעלי, קורא לאמיר המיילד!
מגלה שאני פתיחה 3, אין התקדמות ללידה.. “תלדי כבר!” אומר לי, תוך כדי צחוק חחח
מחזק את האפידורל, מחזק את הפיטוצין ואני הולכת לישון.
5 דקות אחרי, על השעון, אני מרגישה צירי לחץ, שאי אפשר להתבלבל שזאת לידה,
אבל המיילד אמר שאנחנו לא בלידה?! אני אומרת
קוראת למיילד, הוא בלידה אחרת!
מגיעה מיילדת אחרת, בודקת..
הראש בחוץ!!
מפתיחה 3 ללידה פעילה, לקחו 5 דקות! מסתבר שככה זה לפעמים בלידות חוזרות חח
4 לחיצות והילדה בחוץ!
אמיר המיילד מיהר אלינו, היה מופתע מאוד, שאל “מה נסגר איתך, איך לא חיכית לי?” חחחחחחח
מצחיק, מרגש, כיף להיות אחרי, כיף ללא תפרים..
עוברים למחלקת יולדות קורונה, חדר כפול רק בשבילנו ובשביל אמילי התינוקת הקטנה,
טניה האחות המדהימה עזרה לנו בכל מה שהיינו צריכים, קיבלנו טיפול מדהים ומוקפד.
למודאגים, התינוקת לא נדבקה בקורונה, במחלקת ביות מלא - 0 הפרדה ועל הנקה מלאה :)
לגבי החדרים במחלקה:
מיושנים מאוד, ודורשים שיפוץ כללי, אבל נקיים ומרווחים, כך שזה לא היה נורא בכלל, אין מיטות חשמליות ואין פינוק כמו ביולדות א', אבל העיקר תינוקת בריאה, אני בריאה, בעלי ישן טוב במיטה ולא על כורסא או על הריצפה, אז בסך הכל עברנו יחד חוויה טובה, מאתגרת ומעצימה :)
אז זה היה הסיפור שלנו, שלי ושל מאיר, איך הבאנו עוד אוצר לעולם, עוד לב, עוד אהבה,
עם קצת קורונה לתיבול..
שלכם,
קורל ♥